Brad Davis, junto a Oliver Stone y a Iván Solarich que escribe para recordar su propia peripecia vital, se encuentran en Estambul.

Al hacerlo se funden en un mismo escenario en apariencia lejano: La mítica película: “Expreso de Medianoche”.

Pero una docena de personajes salidos de la misma, y el propio actor, deciden intervenir e interpelar el presente desde la propia cinta estrenada en 1978.

La admiración cinematográfica se mantiene, pero ahora, el sentido de su contenido, es puesto en jaque.

———-

בראד דייויס, יחד עם אוליבר סטון ואיבן סולאריץ׳ שכותב את המחזה כדי לזכור את תהפוכות חייו, נפגשים באיסטנבול.

בכך הם משתלבים באותה תפאורה רחוקה לכאורה: הסרט המיתולוגי: “אקספרס חצות”.

אבל תריסר דמויות מתוכו, והשחקן עצמו, מחליטים להתערב ולפקפק בהווה מהסרט עצמו שיצא ב-1978.

ההערצה הקולנועית נשמרת, אבל כעת, משמעות התוכן שלה נסדקת.